ההיסטוריה של המנופים
"תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו" – כך אמר הפילוסיף והמדען ארכימדס.
ארכימדס לא המציא את המנוף, אבל הוא כן היה הראשון שחקר באופן יסודי את תורת המנופים ואף הגדיר את המושג "מומנט כוח" שעומד בבסיסם של מנופים פשוטים.
לפי עדויות ארכיאולוגיות, המנופים הראשונים אשר השתמשו בהם לבנייה הומצאו על ידי היוונים העתיקים במאה ה-6 לפני הספירה. ותופעלו על ידי בני אדם או חיות כמו חמורים, ובמשך מאות שנים זאת הייתה הדרך הנפוצה להפעיל מנופים. טכנולוגיה זאת החליפה את שיטת הגרירה של לבנים באמצעות רמפות.
בעזרת המנופים היוונים בנו מקדשים עתיקים שחלקם עדיין עומדים כיום.
בתקופת האימפריה הרומית, גם הרומאים אימצו את המנופים היוונים עבור עבודות הבניה הרבות שלהם. הרומאים שיפרו את המנוף היווני ואפשרו לבני אדם להשתמש בו תוך כדי הפחתה משמעותית מהמאמץ הגופני שהיה נדרש עד אותה עת. כמו כן, המהנדסים הרומאים הצליחו להעלות משמעותית את יכולות הנשיאה של המנופים למשקלים גדולים.
משם המנופים התפשטו למערב אירופה, ויש עדויות לשימוש במנופים בנמלים באנגליה משנת 1224. המנופים באותה תקופה היו בשימוש בנמלים, במכרות ובאתרי בניה.
במאה ה-18 חל שינוי, וקמו מנופים שהחלו לפעול באמצעות מנועי קיטור. מנופים אלו כבר יכול להרים משקלים כבדים משמעותיים יותר והיו בשימוש עד עמוק בתוך המאה ה-20.
לאחר מכן החלו להתפתח כבר המנופים המודרניים שאנו מכירים כיום. המנופים המודרניים מתבססים על מערכות של כבלים חזקים, כננות וגלגלות המותקנות על תורני פלדה ונמשכים באמצעות מנועים חשמליים עוצמתיים.
אין ספק המצאת המנוף שינתה לחלוטין את ההיסטוריה של האנושות ואת יכולות הבניה של המין אנושי כפי שאנו מכירים.
